• יו"ר: ד"ר משה פרנקל
  • מזכיר: ד"ר רם שאנני
  • גזבר: ד"ר נוח סמואלס
משפט

בית משפט השלום: הרופאים התרשלו בניתוח להפרדת אצבעות כף יד של תינוק

השופט קבע כי לא ננקטו הפעולות הדרושות להצלת אצבעו של התינוק, וכי הוריו לא קיבלו מהרופאים את כל המידע הרלוונטי ולפיכך למעשה לא נתנו הסכמה מדעת לביצוע הניתוח

תינוק נולד עם חיבור עור בין אצבעות 3 ו-4 בכף יד שמאל (סינדקטיליה). כאשר היה בן שנה עבר ניתוח בבית חולים סורוקה לשם הפרדת החיבור. לאחר הניתוח סבל מהפרעה באספקת הדם לאצבעות וכעבור כמה חודשים נותח שוב ועבר קטיעה של אצבע 4 דרך המפרק המקורב של האצבע. לאחר שהחלים נזקק הקטין לשימוש בסדים ולטיפול בריפוי בעיסוק לצורך שיפור תנוחת אצבע 3.

אחת הטענות של הוריו, שתבעו בשמו, הייתה כי היה על הרופאים לבצע את הניתוח בשלב מאוחר יותר. לפי חוות הדעת שהוגשה מטעמם, אם מדובר היה בסינדקטיליה מורכבת אזי היה טעם להקדים את הניתוח, כיוון שעם גדילתו של התינוק עלולים להתפתח עיוותים במפרקים ובכיוון האצבעות. אולם במקרה דנן של סינדקטיליה פשוטה לא הייתה כל סיבה להקדים את הניתוח. עוד נטען כי ניתוחים רבים מסוג זה בוצעו כאשר המנותחים היו בני 4–5 שנים והתקבלו בהם תוצאות מצוינות ללא סיבוכים, וכי הדחייה בגיל הניתוח משפרת גם את סיכויי ההבראה ללא סיבוכים. עורך חוות הדעת מטעם הנתבעים כתב בחוות דעתו כי קיימות בספרות הרפואית דעות שונות לגבי הגיל האופטימלי לביצוע הניתוח.

בעניין זה קבע השופט כי עריכת הניתוח בגיל 12 חודשים היא בחירה לגיטימית של המנתח בין כמה אופציות מקובלות ברפואה.

טענה נוספת שהועלתה על-ידי התובעים הייתה כי הם לא נתנו הסכמה מדעת להליך, כיוון שלא ניתנו להם הסברים מספקים. מטעם שירותי בריאות כללית נטען כי לפני הניתוח נפגשה האם עם שלושה רופאים ודיברה איתם על הניתוח, והם הסבירו לה על מהלכו של הניתוח ועל הסיכונים הכרוכים בו. עוד נטען כי הניתוח לא בוצע מייד לאחר השיחה אלא כחודש לאחריה כך שלהורים היה זמן מספיק לחשוב ולהתייעץ.

לעניין טענה זו לא קיבל השופט את טיעוני הרופאים וקבע כי לא ניתנה הסכמה מדעת במקרה זה, כיוון שהוריו של הקטין לא קיבלו את כל "המידע הרפואי" שעל המטפל למסור למטופל. כשנשאלו הרופאים באשר לסיבוכים אפשריים ולסיכונים בכלל, הם הסבירו שהניתוח פשוט מאוד וקצר. נוסף לכך כאשר הרופאים נשאלו אם עדיף לבצע את הניתוח כאשר התובע קטן הם השיבו כי ככל שהוא קטן יותר, כך יבריא מהר יותר. לא נאמר דבר על הדיון הרפואי בדבר הגיל הנכון לניתוח התינוק.

לעניין הקשר הסיבתי קבע השופט כי לו היה נמסר להורי התובע המידע הדרוש להם בדבר קיומן של אסכולות שונות באשר לגיל המומלץ לביצוע הניתוח, הם היו בוחרים לבצעו בגיל מאוחר יותר מזה שבו בוצע הניתוח בפועל. עוד קבע השופט כי ביצוע הניתוח בגיל מאוחר יותר היה מונע את נזקיו של הקטין.

נוסף לכך קבע השופט כי לא ננקטו כל הפעולות להצלת האצבעות. לדעתו על הרופאים היה לבצע בדיקות הדמיה לפני הניתוח לצורך קבלת תמונה בהירה של אנטומיית כלי הדם, ולאחר הניתוח לצורך הגעה למסקנה ברורה יותר באשר לגורם לכיחלון.

"מכל מקום אין חולק על כך שבבדיקות ההדמיה לא טמונה כל סכנה, ובכל זאת אלו לא בוצעו, וסבורני כי אם היו מתבצעות הבדיקות, בפני הרופאים ובפני מנהל המחלקה היו מתגלים נתונים נוספים, חשובים והכרחיים להימנעות מהמצב שהתרחש לצערם של כולם. אשר על כן ולאור האמור לעיל אני קובע כי מבחירת רופאי המחלקה להמתין ולא לבצע בדיקות הדמיה או ניתוח חוזר יש משום מחדל רשלני."

השופט פסק לטובת הקטין סכום של כ-1.4 מיליון ₪ בתוספת הוצאות משפט ו-20% משכר טרחת עו"ד.

ת"א 33291-11-09 ב. ואח' נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 3.12.11 , ע"י השופט מנחם (מריו) קליין בבית משפט השלום בתל-אביב יפו

נושאים קשורים:  משפט,  המרכז הרפואי "סורוקה",  תביעת רשלנות רפואית,  ניתוח להפרדת אצבעות,  סינדקטיליה,  הסכמה מדעת
תגובות