ידוע זה מכבר כי ישנה המלצה על טיפול נוגד קרישה בן 3 חודשים לכל הפחות, בחולים עם פקקת ורידים תסחיפית. במקרים מסוימים, ישנן עדויות התומכות במתן טיפול נוגד קרישה לכל החיים, אך עבור מטופלים רבים ישנו חוסר וודאות בנוגע למועד הפסקת הטיפול. מטרת החוקרים הייתה לבחון את היעילות והבטיחות של טיפול מוארך עם DOACי(direct oral anticoagulants), בחולים עם פקקת ורידים תסחיפית, לגביהם ישנה אי-וודאות קלינית בנוגע לטיפול ארוך טווח בנוגדי קרישה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו חיפוש במאגרי המידע EMBASE, MEDLINE, PubMed ו- Cochrane, בניסיון לאתר ניסויים מבוקרים אקראיים, הבוחנים טיפול ממושך עם DOAC, בהשוואה לטיפול רגיל בפקקת ורידים תסחיפית.
החוקרים מצאו כי מתוך 560 ציטוטים שעלו מהחיפוש, שלושה מחקרים בלבד התאימו להיכלל במחקר. הם מצאו כי טיפול ממושך בנוגדי קרישה הפחית את ההישנות של פקקת ורידים תסחיפית (סיכון יחסי 0.18, רווח בר-סמך 95% 0.12-0.25) ואת התמותה (סיכון יחסי של 0.39,רווח בר-סמך 95%: 0.19-0.8), כאשר מספר מקרי המוות הכולל היה נמוך יותר בקבוצת ה-DOAC (12 מקרים), בהשוואה לקבוצת האינבו (18 מקרים). עוד מצאו כי טיפול ממושך בנוגדי קרישה העלה את כמות הדימומים הרלוונטיים קלינית (סיכון יחסי של 2.51, רווח בר-סמך 95%: 1.37-4.59). בנוסף, נמצא כי לא היה הבדל בשיעורי הדימומים החמורים (סיכון יחסי 1.87, רווח בר-סמך 95%: 0.19-17.85). עם זאת, נמצא כי הן בקבוצת ה-DOAC והן בקבוצת האינבו, היה מספר נמוך של אירועי דמם גדולים (9 ו-4 מקרים, בהתאמה). החוקרים דיווחו כי התוצאות נבעו בעיקר ממחקר אחד בשם AMPLIFY-EXT, עם הטרוגניות משמעותית בין המחקרים בנוגע לתוצאי הדמם.
החוקרים הגיעו למסקנה כי טיפול ממושך לאורך שנה שלמה עם DOAC, בחולים עבורם ישנה אי וודאות קלינית בנוגע למשך הטיפול, מפחית את ההישנות של פקקת ורידים תסחיפית ואת שיעורי התמותה. עם זאת, ייתכן וטיפול כזה יכול להגביר את שיעור אירועי הדמם שאינם גדולים, אך משמעותיים מבחינה קלינית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
